על פי תאורית ההקשרות של Bowlby, אנחנו נולדים עם צורך חזק, לייצר קשר, ולשמור על קירבה, פיסית, ורגשית, לפחות לדמות אחת, או מספר מצומם של דמויות, כל חיינו. הצורך הזה גלוי, ועוצמתי מאוד, במיוחד בשנות הילדות, והסיבה לכך, השרדותית.  ללא דמות טיפול, שתשגיח, ותטפל בנו, לא נצליח בילדותינו, הרגישה והארוכה, לשרוד. הצורך הזה, לקבל הגנה, לשרוד, הוא ההסבר המרכזי, לקשר הכל כך עמוק, בין הילד להורה. גם בהמשך החיים, נחפש, קשר קרוב עם דמות אחת (בן-זוג), או מספר מצומצם של דמויות. קשר כזה נותן לנו ביטחון, מרגיע, משדר תחושה שאנחנו לא לבד. הקשרים האלה (הקשרויות) מסודרים בהיררכיה, (פירמידה). יש דמות אחת, שהיא הקרובה ביותר, בילדות, לרוב האם או האב, בבגרות, לרוב בן/בת הזוג.

הקשר הזה, שיוצר הילד עם דמות קרובה, או מספר מצומצם של דמויות, הוא ריגשי מאוד, קשר של אהבה, שבבסיסו, תחושה של מוגנות, ביטחון, שקט. הילד אמור להרגיש שאם יפחד, ירגיש רע, יהיה רעב, או יהיה בסכנה, ההורה שם בשבילו: יראה אותו, יבין אותו, יעזור לו.  כשהתהליך הזה קורה, הילד מרגיש מוגן, בטוח, חופשי, לעסוק בענייניו, לחקור את העולם. ההורה משמש לו בסיס בטוח (secure base), שאליו תמיד אפשר לחזור, לקבל חיבוק, חיזוק, תמיכה, עידוד, או עזרה, וממנו אפשר לצאת לחקור שוב, את העולם. כשהצורך הזה לא מקבל מענה הולם, בעיקביות, כי ההורה טרוד, לא פנוי, לא נותן את התמיכה שצריך, או כועס, כשהילד מראה סימני מצוקה – הילד מפתח חרדה. אם אינטראקציות כאלה חוזרות שוב ושוב, הילד מפתח תחושת חוסר ביטחון,  והוא חייב לפתח דרך משלו, אחרת, לשרוד במצב הזה.

כשילד מרגיש חרדה, והוא לא מקבל את הביטחון, והמוגנות שהוא צריך, הוא מפתח דרך אלטרנטיבית, לקבל תחושת מוגנות. או שיגזים בכוונה (באופן לא מודע) כל מיני סימפטומים (כעס, חרדה), ויאלץ את ההורה, להיות קשוב, לשים לב אליו, ולעזורלו (סגנון חרדתי, מתנגד). או שיסתגר בעצמו, יתרחק מההורה, לא יבקש עזרה, יהיה דרוך לסביבה, וינסה להסתדר לבד (סגנון המנעותי).

סגנונות ההתמודדות האלה, יתפתחו בהמשך החיים, להיות חלק מאישיותו של האדם. בהקצנה, הסגנון הבטוח, יוביל לתחושה, ולתפישת עולם, אופטימית. אדם שקיבל מענה הולם לצרכיו, בילדות, ירגיש הערכה, ושווי עצמיים גבוהים, שהוא מסוגל להתמודד עם אתגרים, שאנשים סביבו ראויים לאמון, שניתן לתקשר איתם באופן אוטנטי, גלוי, לבקש ולקבל, עזרה מתאימה, אם צריך. תפישת העולם של אנשים בטוחים היא חיובית: דברים מסתדרים, קשיים נפתרים. האדם נינוח, פנוי, לעסוק בדברים מעניינים, ומאתגרים.

תפישת העולם של אנשים לא בטוחים, הפוכה. העולם מסוכן, איומים עשויים להגיע מכל עבר, צריך להיות דרוך ומוכן, תמיד.  כדאי להזהר מאנשים, לא לתת בהם אמון מלא, ויש קושי ביצירת קשרים קרובים.  ההערכה והשווי העצמי שבירים, כדאי לא לבקש עזרה, או לסמוך על אחרים.  אנשים עם הקשרות לא בטוחה יהיו חרדתיים יותר, מאלה עם הקשרות בטוחה, דרוכים, פחות נינוחים ופנויים, לעסוק בנושאים אחרים, באתגרי החיים, כמו קריירה ופיתוח קשרים.

כולנו נמצאים על הרצף שבין שני סוגי ההקשרויות, הבטוחה, והלא בטוחה. בטיפול, נשאף לשפר את איכות ההורות, וכך לחזק את תחושת הביטחון, המוגנות, והאמון של הילד בהורה, ואת תפקודו.